<h1>ספר התרומות שער נ"ה חלק א'</h1>
<h2>דף סג.</h2>
גרסינן בכתובות בפרק מי שהיה נשוי [צ"ד ע"ב] הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף. אית דמפרשי שטרי חוב של שני בני אדם. חד הוה כתיב ביה בניסן סתם ולא היה מזכיר בכמה ימים בו וחד הוה כתיב ביה בה' בניסן, והיו שני המלוים מריבים זה עם זה לומר אני אגבה ראשון, ואותו של ניסן סתמא היה טוען אנא בחד בניסן ואת בה' ודילי הוא, ולא היה מספיק קרקע הלוה לגביית שניהם, אוקמיה רב יוסף לההוא דכתיב בשטריה בחמשה בניסן בנכסיה, א"ל אידך שהיה כתוב בשטרו ניסן סתם ואנא אפסדי והרי בר חד בניסן אנא, א"ל רב יוסף את ידך על התחתונה כיון שאינו מפורש בשטרך בכמה בניסן ואימא בכ"ט בניסן את שבסוף ניסן היתה הלואתך ולכך העמדתי האחר בקרקע, א"ל וליכתב לי מר טרפא מאייר ואילך, כלומר הרי שמכר נכסים הלוה מסוף ניסן דהוא ראש אייר ואפילו לדבריך יש לי לטרוף מהם את חובי שהרי כלם נשתעבדו, והילכך כתוב לי מיהא טרפא עלייהו, א"ל אינך ראוי לטרוף לקוחות כלל, דמצי למיטען לך לוקח את בר חד בניסן את כמו שטענת בפני ב"ד ואותו קרקע בן חורין שנטל האי בר ה' בניסן לך ראוי ואין לך ליפרע מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין, ואם ב"ח מאוחר קדם לך וגבהו אין לנו להפסיד בזה, דהא ק"ל מה שגבה במקרקעי לא גבה. ושיילינן מאי תקנתיה שלא יפסיד אחד מהם ויגבו מן המשועבדים, ומשני דלכתבו שטרא דהרשאה אהדדי. פירוש, יבא בר ה' בניסן וימסור שטרו לבר ניסן סתמא ויכתוב לו על השטר הרשאה ומיד ילך אצל הלקוחות שקנו מאייר ואילך ויטרוף מהם ממה נפשך, דאי אמרינן ליה את בר חד בניסן לימא להו כבר גביתי בשטרי זה הקרקע שהנחתם לי וטרפתיה ממנו והשתא טריפנא לכו משום אידך מלוה של ה' בניסן דאיהו קדים והרשני לטרוף במקומו, ואי אמריתו דשטרא דידיה קדם לשטרא דידי א"כ השתא הבו לי בדידי. וכן אם כתב ליה בר ניסן סתמא הרשאה לההוא דה' בניסן כה"ג נמי מצי למיעבד. וכן הלכתא. ועל הדרך שפירשתי ענין דין זה בשני שטרות של חוב כך יהיה דין בשטרי מקח על דרך זו. ויש לברר שנים שהלוו לאחד בשנת העבור ושטרותיהם שווין שנעשו בשנת העבור אבל בשטרו של אחד כתוב אדר סתם והאחד כתוב בשטרו אדר ראשון או אדר שני, ויש ללוה קרקע שאינו מספיק לשניהם ביד מי מהן מעמידין אותו. על זה גרסינן בשקלים [פ"א ה"א] לענין שטרא מאי תניתוה רבי מאיר אומר ראשון כותב ראשון שני כותב סתם, ר' יהודה אומר ראשון כותב סתם שני כותב שני. ובכל מקום שנחלקו ר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה [ערובין מ"ו ע"ב]. והא מילתא בנדרים [ס"ג ע"א] מייתי לה אגב גררא. מכל זה למדנו שבשטר שכתוב בו אדר סתם באדר ראשון מחזקינן ליה, הילכך אם כתוב בשטר האחד אדר סתם ובשטר האחר כתוב בו אדר ראשון נמצא ששניהם נחזיק שנעשו באדר הראשון, ואחר שאין כתוב בו סך ימים חזר דיניהם כדין שני שטרות היוצאין ביום אחד שאנו עתידין לפרש דינו למטה בשער המיוחד לה [שער ס"ו]. ואם בשטר האחד כתוב סתם והאחר אדר השני בודאי זה שכתוב אדר סתם בו הוא מוחזק בסתמא באדר הראשון. והטעם שאדר סתם הוא מוחזק באדר ראשון מפני שא"א לשנה בלא חדש אדר אחד ומסתמא אדר ראשון אינו צריך להזכיר בו אדר ראשון, כי התוספת שאינו רגיל אדם מזכיר כדי לברר עיקרו והאחר הרגיל אדם מניחו בסתם, הילכך הכתוב בו סתם הוא המוקדם וזכה בנכסים ומטעמא דאמרן.
